שיחה א: מצות היום - בשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, המתבטאת דוקא ניגונים וריקודים בספר תורה עטוף במפה, והכלי לכך הוא דוקא הגוף (שנתהוה מעצמות) והתורה (שהיא "שעשועי המלך בעצמותו"), ההוראה - יש לקחת משמח"ת נתינת כח שהעבןדה דכל השנה כולה תהי' באופן דלמעלה ממדידה והגבלה. (ס"א)

שיחה ב: כאשר שמע"צ (היו"ט דשמח"ת) חל בשבת, יש להוסיף בהנ"ל עוד יותר (ומתוך תענוג), ואע"פ שכבר הגיע למצב דבלי גבול, הרי הדרגא הנ"ל נהי' אצלו מדידה והגבלה, וצ"ל למעלה גם מזה כו'. (ס"ח)

שיחה ג: תוספת עילוי בכ"ז כאשר השבת היא בשנת שמיטה; ולפועל: כאו"א צ"ל בתוך מדידה והגבלה נעלית יותר (בלימוד התורה, בחינוך וכו'), כך שהלמעלה ממדידה והגבלה יהי' נעלה יותר. (סט"ו)

שיחה ד: שייכותם של פסוקי "אתה הראת" להקפות שענינם שמחה - הידיעה ("הראת לדעת") דהוי' הוא האלקים פועלת שמחה גדולה, ואף שללימוד פנימיות התורה צ"ל "לבו דואג בקרבו" - ה"ה נושא ב' הפכים (- "לעושה נפלאות כו'") ואף שלא עביד קוב"ה ניסא למגנא, בכ"ז עושה נפלאות בגלל "(כי לעולם) חסדו". וכ"ז צ"ל נמשך למטה בארץ - במקום מוגבל "(כי מ)ציון (תצא תורה… מ)ירושלים"; ביאור הפסוק "ויהיו נא אמרינו כו'" וההוראה: כשמדברים עם הגוי, צ"ל בלשון רכה אך בתוקף ובכחו של "אדון כל". (סכ"ד)

שיחה ה: חלוקת משקה (לסיימו לפני הקפות) ע"י הרבנים. (סל"ב)