שיחה א: ההתוועדות, ככל עניני תורת חיים, צריכה להביא למעשה בפועל שדוקא בו מקיימים רצון הקב"ה; אע"פ שהגאולה קשורה עם חב"ד, מוחין, בכ"ז תכליתה - המעשה, וע"ד כללות לימוד התורה שגדולתו היא - שמביא לידי מעשה, שיומשך על כל השנה עד לי"ט כסלו הבא שאז יוסיפו ביתר שאת.

שיחה ב: בפרשת הגאולה ישנם ריבוי ענינים והלימוד צ"ל ממ"ש בעל הגאולה עצמו דגאולתו היתה באופן ד"הפליא ה' והגדיל לעשות בארץ" וגם אומות העולם ראו קידוש שמו ית' וההוראה דעבודת כאו"א צ"ל ב"גאון יעקב" ו"אל יבוש מפני המלעיגים", והכח לזה מהגאולה שלמעלה ממדידה והגבלה; הסברה ד"דיו שיפקיע את עצמו" ומפני חושך הגלות כו', לא ישפיע על העולם, היא בזמנים כתיקונם משא"כ בתקופתנו המשולה לשריפה.

שיחה ג: במכתב בעל הגאולה נאמר שהגאולה היתה בזכות ארץ הקודש. ומזה הוראה לכאו"א בעבודתו הרוחניות "מאך דא ארץ ישראל" (מקור לזה במאירי) שבכוחו לעשות בסביבתו "ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"; בארוכה - ע"ד המצב בארץ הקודש, אודות איסור החזרת השטחים ר"ל והצורך לעמוד בתוקף נגד אומות העולם.

שיחה ד: "הדרן על הש"ס" - על מסכת עוקצין: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'"; ושייכותו לסיום התניא, בקונטרס אחרון - ע"ד לימוד הלכות; ושייכותו לשיעור היומי בחומש, "ואביו שמר את הדבר" (כי כל עניני התורה שייכים זה לזה).

שיחה ה: ע"ד ה"תענית שעות" והכרזת הפרטים ע"י הרב מרא דאתרא.

שיחה ו: העיקר בכל הנ"ל: העבודה בפועל ועד לשלימות בעבודת התשובה המביאה את הגאולה השלימה.

שיחה ז: ע"ד המגבית.