שיחה א: ביאור במאמר רבותינו "ווי מ'שטעלט זיך אוועק ש"פ בראשית, אזוי גייט עס דעם גאנצן יאר: - ע"פ תורת הבעש"ט בענין השמות בלה"ק ו"בראשית" היא הפתיחה וההתחלה דכל התורה וממילא - של כל עניני השנה; בסוף חודש תשרי יש "לפתוח את החבילות" דתשרי אבל להוסיף עד להוספה באין ערוך.
שיחה ב: הוראה מיוחדת מקביעות ש"פ בראשית בסיום וחותם חודש תשרי, ושמשמחת תורה עד השבת היו שבעת ימים, שבכ"א מהם למדו חלק א' מהפרשה בפני עצמה (משא"כ בשנים שמצרפים את כל שיעורי החומש ביום א') ו"מקיים עלמא" ונעשה בעל הבית על העולם בתוקף יותר; ובפרט בשנה השביעית (גם מלשון שובע ושבועה).
שיחה ג: פתיחה בדבר מלכות- לימוד פסוק ראשון בתורה עם פירוש רש"י כפשוטו. ביאור חשיבות הדבר; דוקא פסוק זה הוא ראשון וח"ו לשנות הסדר בתורה.
שיחה ד: בקביעות שנה זו מקיימים מצוה הראשונה, "החודש הזה לכם", מיד לאחר פ' בראשית והלימוד: ש"כח מעשיו" כו' צריך לבוא בקיום המצוות בפועל; מעלה נוספת - טענת אומות העולם "לסטים אתם" מראה שנמצאים בגלות ומזה באים מיד לראש חודש - "משבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה".
שיחה ה: בסיום חודש תשרי צ"ל "ויעקב הלך לדרכו" עבודה בעולם, ופ' בראשית מלמדת דאף שישנה נחלת גוים (גוי'שקייט וחומריות) הרי "נטלה מהם ונתנה לנו" (לקיים מצות בגשמיות) ובכל רגע "בראשית ברא" מחדש ונותן הכח לעבודה זו בשמחה; 
שאלות בפירוש רש"י "בראשית ברא אלקים" - ולא נאמר ברא ה' שבתחלה עלה במחשבה כו';
בלקוטי לוי יצחק בההערות לזהר (דף מח) בענין נרות שבת קודש "בחדוא דליבא וברעותא";
המדובר בשמחת תורה בענין "ד' הידות יהי' לכם" לא הי' כדי לערוך מגבית, אלא לבחון (כ"א את עצמו) האם יצא מהמדידה והגבלה ולכן רק מי שהחליט ע"ז בשמחת תורה יתן כנ"ל ולא מי שהחליט אח"כ כשישנם ההגבלות ע"פ תורה וכמו"כ א"א לנהוג כך בכספי המוסדות; ע"ד מכירת המצוות.
שיחה ו: הביאור בפירוש רש"י; סופו וחלתו של חודש תשרי בשבת הרי כל השנה "שבת להוי'" (ובפרט שנת השמיטה) שנה של עונג ו"כל מלאכתך עשוי'".
שיחה ז: היום טוב בשמיני עצרת הוא מפני ש"קשה עלי פרידתכם" (שאתם נפרדים זה מזה) - הדגשה בענין אהבת ישראל ובש"פ בראשית - תוספת עילוי בזה ועד להמשכת עניני שמיני עצרת בענינים גשמיים כפשוטם.
שיחה ח:הביאור בלקוטי לוי יצחק; התעוררות ע"ד המבצעים.
קטע מהנ"ל
אודות המצב בארץ הקודש - העצה היחידה להפר את עצת האויב היא העמידה בקומה זקופה; ההכרח המוחלט לפרסם את הפסק דין בשולחן ערוך (או"ח סי' שכ"ט) והחובה על הרבנים לפסוק את ההלכה בגלוי, העדר הדבר הוא בגלל חוסר האמונה בבעלות המוחלטת של התורה על העולם (כפי שהי' במוחש אצל הרגצ'ובי בענין ב' סוגי המיסים); אין הענין שייך כלל ל"ג' שבועות" וכדו' - מדובר בשאלות פיקוח נפש כפשוטו!