שיחה א: שמיני של פסח הוא יום הברית מילה (לאחר הלידה ביום א') השייך לגאולה דלעתיד לבא, [כי: א) יצחק נימול לשמונה, ב) ולעתיד לבא יהי' "למנצח על השמינית") ולכן, בו נקבעה סעודת משיח בפועל. ובד' כוסות (ע"ש ד' כוסות הפורענות שיקשה הקב"ה את האומות לעתיד לבא); מעלת השפעת סעודת משיח - בגשמיות (מעשה) לגבי ההפטרה בעניני הגאולה (מחשבה ודיבור); ההוראה - להמשיך את המסירות נפש דשביעי של פסח, ועניני הגאולה דאחרון של פסח - לכל השנה - המסירות נפש נעשה בעל הבית על העולם (בכח ניצוץ משיח שבו) - ועי"ז ממשיך גם הברכות בכל המצטרך, למעלה ממדידה והגבלה. (ס"א)

שיחה ב: הדגשת ענינים של הקטנים (בגשמיות) בכל עניני חג הפסח וגם בגאולה דלעתיד לבא ("ונער קטן נוהג בם" כו'). (סי"ב)

שיחה ג: "מסמך גאולה (דפורים) לגאולה (דפסח)" הוא בעיקר בימים האחרונים דחג הפסח (הקשורים בגאולה דלעתיד), וכשם שגאולת פורים היתה בזכות הילדים ("קול גדיא" ו"שלשה תינוקות" שאמרו "עוצו עצה" כו') - כן תהי' לנו בגאולה מגלות זו ש"עומדים עלינו לכלותינו" והעולם מתנענע וכו' (ועוד ענינים שאינם ידועים לכל) - פועלים הילדים שיהי' "עוצו עצה ותופר" וכו' עד לגאולה שלימה בפועל. (ס"כ)

שיחה ד: הקטנים והקטנות צריכים לקבל החלטות למעשה, להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה ובקיום המצוות; וכן הוראות קריעת ים סוף - ש"הם הכירוהו תחלה" (אף שאז היו זקנים, אבל הכירו את עצמות ומהות מילדותם באופן ד"וינקיהו דבש מסלע"), כולל - החלטות בפעולותם ב"והשיב לב אבות", וכ"ז מתוך שמחה. (סל"א)

שיהח ה: קיום המנהג דשתיית ד' כוסות בסעודת משיח - בפועל; הוראה משיעור חומש היומי - "ותצא אש מלפני ה' גו'", ועד"ז - באיסור הוראה דשתויי יין ובכללות הענין דיום השלישי - הדגשת המעשה בפועל. (סל"ט)

שיחה ו: שייכות חג הפסח לקטנים וקטנות - בפנימיות הענינים - לידת ישראל בחג הפסח; התעוררות בגודל ענין החינוך בכלל, ובפרט - בימי הקיץ ע"י הרשמה למחנה קיץ כשר, המשפיע גם שהילדים יפעלו על הוריהם. (סמ"ז)

שיחה ז: כהשתתפות ב"כינוס תורה" - בענין תוספת השלימות ב"תמימות" כשחג הפסח חל בשבת (- המשך לי"א ניסן וש"פ צו); הגדרה ד"חיוב" או שלילה" בכו"כ מעניני התורה. (סנ"ו)

הענין אם הקביעות דספירת העומר בפעם הראשונה היתה "ממחרת השבת". (סע"ד)

הענין "הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה" - ותיווכו עם מאמר רז"ל דצדיקים "אין הקב"ה מביא תקלה על ידם". (ספ"א)

שיחה ח: שלימות הענין דקריעת ים סוף הי' באחרון של פסח, כאשר "וירא ישראל (- ראי' בהוי דלתתא) גו' ויאמינו בהוי' (דלעילא) וגו'", דוקא ע"י התבוננות בהוי' דלעילא - אלקות שלמעלה מגדרי העולם, אפשר לצאת מההגבלות, עד לעבודה דמסירות נפש (הבוקעת המים, בדוגמת מצוות פדיון שבויים שבקעה גינאי נהרא); בקריעת ים סןף נבקעו כל המים ממילא ולא הי' ניסא למגנא; ההוראה - כאשר עבודתו תהי' בלא להתחשב במדידה והגבלה יפעול בעצמו בקריעת הים - גילוי הניצוץ האלקי. (ספ"ה)

ע"ד חומרת הויתור בעניני חינוך של רבים מילדי ישראל, שעי"ז - מוסיפים ע"ז בעולם, תמורת כסף למוסדות פרטיים; האיסור שבשותפות בממשלה העושה היפך התורה, ועאכו"כ - לעשות כן בשם "דעת תורה" ולקרוא לזה "הישג דתי"; האיסור לכפות על יהודי רוסי' לגור דוקא בארץ ישראל, ולהתנות את הסיוע האמריקאי בכך.